החלטה בתיק ת"א 60853-05-12

עניינה של ההחלטה בבקשה השלישית במספר לביזיון בית המשפט שהגישו המבקשים ביום 21.11.12, כפי גלגוליה מאז. יצוין כי בשלב מסוים החלו ההתכתשויות שבין הצדדים להתדרדר כדי בקשות הדדיות ותכופות, אחת לכמה ימים, ובשלב מסוים - אחת לכמה שעות. דווקא בנסיבות אלה ראיתי להמתין קמעה עם סיום ההליך ולבחון האם הצדדים השכילו לייצב את התנהלותם ההדדית ולהפנים את הצורך בפעולה בהתאם להוראת בית המשפט. ואכן, "ואחר הרעש אש ... ואחר האש קול דממה דקה". דומה כי הבקשה לביזיון פעלה את פעולתה. אעיר אפוא רק הערות אחדות, ולא אחזור כאן על כל ההתנהלות הקודמת ועל החלטותיי שניתנו זה מכבר.

1.         אשר לצורך בנקיטת הליכי הביזיון: לא היה מנוס מנקיטתם, נוכח פעולותיו של מר רדעי. כפי שהבהרתי כבר, התקשיתי להתרשם כי פעולות אלה מנותקות היו לחלוטין מן המשיבים 2 ו-3, שלא לומר - בניגוד לדעתם. אם אותם מעשים - כתישה עד דק של קירות המבנה שמשמש את המבקשים אך בלא למוטט אותם קירות - נעשו מיוזמת מר רדעי, הרי שהם נחזים כמתיישבים בדרך נס ממש עם מטרתם המוצהרת של המשיבים, להביא לפינוי המבקשים. כך או כך, האחריות היא על כתפי המשיבים (ואיני נדרש לחלוקה הפנימית של האחריות לכך שהגענו עד בקשת בזיון). כפי שהובהר, ככל שבית המשפט, בהליך המקביל, ייעתר לתביעת הפינוי, יפונו המבקשים. אולם בית משפט זה לא ייתן ידו להשגת המטרה של פינוי המשיבים שלא בדרך משפטית, ודאי בדרך העומדת בסתירה לצווים שיפוטיים מפורשים.

2.         אשר לצורך בצווים כיום: פקודת בזיון בית משפט נועדת לכוף על המפר בדרך של השתת עיצומים - לחדול מהפרת הצו. היא צופה פני עתיד בלבד, להבדיל מהענשה על העבר. הבקשה והדיון שהתקיים, כך נראה, השיגו את מטרתם. אין טענות בשבועות האחרונים להמשך ההפרה. הקירות שכורסמו עד דק - הוצבו תומכות לחיזוקם, ולא נשמעה טענה מפי המבקשים כי המבנה מצוי כעת בסכנת התמוטטות או כי המשיבים לא פעלו בהתאם להתחייבותם. אין אפוא הוראה אופרטיבית שיש לתיתה למשיבים, ובכך התמצה הליך הביזיון.

התחבטתי אם חרף האמור, ונוכח היות הבקשה לבזיון השלישית במספר שנאלצו המבקשים להגיש, יש מקום לקביעת של קנס פרוספקטיבי, במקרה של הפרת הצו בעתיד לבוא (להבדיל מקנס כל עוד ממשיכה ההפרה). המדובר במהלך שבית המשפט העליון ראה לנוקטו בעבר במקרה של מפר סדרתי (ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' סלמאן, פ"ד לג(3) 101 (1979)). עם זאת התרשמתי, הן מן הדיון, הן מן ההתנהלות בתקופה שלאחר הדיון, כי המשיבים, ובפרט המשיבה 1 כמפעילת המשיבים 2 ו-3, ומר גיל רובינשטיין, כמנכ"ל המשיבה 1, הפנימו את הצורך בקיום צווים שיפוטיים, ותרו אחר דרכים לקיימם. בנסיבות אלה, ומשאף בית המשפט העליון אינו רואה כיום בהטלת קנס פרוספקטיבי שכזה משום מהלך שגרתי ורצוי בדיני הבזיון (ראו: ע"פ 7174/09 רייפמן נ' עו"ד ארז (פורסם בנבו, 13.10.09)) - הרי שלא מצאתי לקבוע עיצום עתידי שכזה.

חזקה, שיש לקוות כי לא תיסתר, כי המשיבים יימנעו מהפרות של הצווים השיפוטיים, ויסתפקו במהלכים משפטיים לשם סילוק ידם של המבקשים. תשומת הלב לכך שבמקרה שיימצא כי גורמים הקשורים במשיבים, ולאו דווקא המשיבים הפורמליים עצמם, אחראים להפרות צווים שיפוטיים, הם עלולים למצוא עצמם כמשיבים בבקשה לבזיון בית המשפט באופן אישי (ראו: ע"א 317/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד(4) 232 (1980); בג"ץ 1067/08 עמותת "נוער כהלכה" נ' משרד החינוך (פורסם בנבו, 17.5.10)). ראוי כי המשיבים והגורמים הקשורים בהם יעשו אפוא כל מאמץ שלא להיקלע לבקשת ביזיון בית משפט רביעית במספר.

3.         אשר להצעת המשיבה 1 לשימושה בעתיד בחלקה במבנה: איני יכול לחייבה לפעול כך. הצעתה, אף אם לא הניחה את דעת המבקשים, יש בה משום ביטוי לקבלתה את הדין, וחיפוש אחר דרך להפחתת חיכוכים. בידי המבקשים לקבלה, אם ירצו בכך (או שיבואו בדברים עם המשיבה 1 לשם שיפורה). אם לא ירצו בכך - יחיו מכוחם של הצווים השיפוטיים.

4.         סוף דבר: משלעת הזו אין צורך דוחק בהשתת עיצומים בהתאם לפקודת בזיון בית משפט, התייתרה הבקשה. עם זאת, ומשנדרשו המבקשים להגישה, יישאו המשיבים יחד ולחוד בשכר טרחת עורכי דינם של המבקשים, בקשר עם הגשת הבקשה בלבד, בסכום של 8,775 ש"ח. יתר טענות הצדדים וזכויותיהם, לרבות טענות המבקשים לנזקים כאלו ואחרים שהסבו להם המשיבים או מי מהם, שמורות להם להליכים המתאימים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: